דברי אמת
במדרש המטה אהרן של יהודא הי' וי"א מטה של משה ומעצמו פרח שנאמר ויוצא פרח והוא תמוה. ודאי שמעצמו פרח לא מהטבע ועוד מאי ראי' מויוצא פרח. והנה כתוב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי כו'. איתא בפסיקתא והובא בילקוט הראובני לכל קדשי בני ישראל זה כולל כל המתנות לך נתתים בזכותך. למשחה לגדולה. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שיהי' הדבר נוהג לדורות. וצריך ביאור. והנה ידוע שמשה רבינו ע"ה שושבינא דמלכא ואהרן הכהן ע"ה שושבינא דמטרוניתא כי אהרן העלה התפלות והמע"ט של כנ"י לה' ית' ומשה המשיך קדושתו ית' למטה ובדבר זה הי' שמואל שקול כמשה ואהרן הגם שלא קם כמשה כי שמואל הי' יכול לפעול שני הדברים לעשות [יחוד] קב"ה וכנ"י והנה פעולת אהרן מצינו בו [בשמואל] שנאמר (שמואל א ז ב) וינהו בני ישראל אחרי ה' ופעולות משה לא מצינו [בו] אך הנה משה רבינו הי' כל עת שרצה הי' הקב"ה מדבר עמו כמו שכתיב עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם וכפי' רש"י ז"ל ובשמואל מצינו שהי' מובטח בתפלתו שיענהו ה' כמו שכתיב אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר כו' וזה משה ואהרן בכהניו שפעלו יחוד זה נקרא כהונה שמוש ושמואל בקוראי שמו הי' שקול גם כמשה (וזה ג"כ ע"י יחוד שעשה) והנה י"ל משה רבינו הי' יכול לפעול תרווייהו כ"א שביקש בעצמו על אהרן כמו שפרשנו שלח נא ביד תשלח פי' ע"י מי שמעלה את כנ"י לך תשלח שפע קדושה והשיב לו ית' הלא אהרן אחיך הלוי לשון לוי' מקרב כנ"י לה'. ובשבת עבר פרשנו לשון הלא אהרן כו' פי' בלא זה הי' מעותד לזה. ונ"ל גם אהרן הי' יכול לפעול תרווייהו נ"א לא באותו דור דיעה וגם צורך יציאת מצרים ומ"ת שירד הקב"ה בעצמו בגילוי. וזה י"ל שע"כ נתנ' לאהרן ולזרעו כ"ד מתנות כהונה על כי המ"ן הוא טיפיים מהמ"ד כידוע אין טיפה יורדת מלנועל' עד שטיפיים עולות כנגדו וידוע בהרחמים הוא שם הוי' ב"ה יש י"ב צירופי הוי'. ובשם של אדני יש כ"ד צירופים. וזה הטיפיים ופשוט נגד הי"ב של הרחמים צריך טיפיים כ"ד. וע"כ בשביל שהקריב כנ"י לה' נתן לו כ"ד מתנות כהונה. וזה הנה נתתי לך את משמרת תרומותי להרים את כנ"י לה' וע"כ תרומה תרי ממאה כי הקדושה אינו פחות מעשרה וכל א' כלול מעשרה נקרא מאה תרי הטיפיים ממאה בשביל מאה: ולא הי' לי אז לבאר יותר מענין תרומה. וזה לכל קדשי בני ישראל לך נתתים כי הנה העלאת מ"ן הוא שמעלה את המע"ט ותורה ותפלה של כנ"י לה' ובמה מעלה בזכותו שכוונתו רק לשמים בדחילו ורחימו כראוי. זה לך נתתים בזכותך תעלה. ולבניך בזכות בניך כי בניך אלו התלמידים של אהרן כדאיתא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וידוע כי אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד כאלו הוי אמר ומקרבן לה'. וזה בזכות בניך. לחק עולם שיהא הדבר נוהג לדורות כנ"ל משא"כ על המתנות גשמיות לא נהג אלא בזמן ישיבת א"י ובנין הבית. ונבוא אל הביאור י"ל מטה מטה לבית אב כי צריכים תמיד להיות נמשך בני חיי ומזוני והשפעה הוא המשכה נקראים מטה וכעין שאמרו רז"ל על איש משענתו בידו כו' שיחיו המתים על כי מקור החיי הוא שפע גדול והכלי צר עלי' ונוזל משם בצינורות (וזה זקן מלא רחמים) וע"כ אם יקים והתהלך בחוץ על משענתו ופרשו על בוריו וכוחו כנ"ל וזה מטה מטה הוא לצורך פרנסה שהוא צורך לכל פי' תקבל המ"נ וזה מטה לבית אב הוא לצורך בנים לבוא מהם משפחות ובתי אבות וי"ל נמי על חיי' כי האבות ע"ה חיו הרבה. מאת כל נשיאיהם הם אשר מנשאים מגשמיות עב. איש את שמו כו' כי השפע או מע"ט של האדם יש לו צורה של אדם העושה וגם שמו נכתב שם: ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי לשון לוי' ליחד כנ"י עם ה' ואין להקשות הלא להיחוד צריך גם משה. לזה [אמר] כי מטה אחד לראש בית אבותם יהי' מספיק שפע א' לפעול תרווייהו להעלות את כנ"י ולקרבו ית' לכנ"י כמו שמואל כנ"ל. וי"ל עיקר הי' המ"ן ועיקר הי' המ"ד. וזה י"ל מטה של יהודא הי' הוא כנ"י כידוע והוא פשוט. וי"א של משה הי' הוא המ"ד הי' העיקר. וקשה כי פרח אותיות רפ"ח ניצוצים שמעלים במ"ן ואם הי' המ"ד מהו פרח. וזה אמרו מעצמו פרח. ולפי הנ"ל נמי פרשנו (תלים קי ב) מטה עוזך ישלח ה' מציון כו' כי עוז פרשו רז"ל על עושר כמו עשיר יענה עזות וידוע הנוטר ברית זוכה למלכות והוא עושר כמו שפרשו רז"ל על שולחן זר זהב הוא כתר מלכות וידוע הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ויפשוט כמו יוסף זן את העולם ואת ישראל העשיר ונתן להם אחוזה וזה מטה התפשטות של עוז ועושר. ישלח ה' מציון הוא חותם ברית. וי"ל עוד לשון שוערים המצוינים בהלכה אותיות הכלה מתניתא מלכתא (וי"ל עוד כי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד) ועי"ז רדה בקרב אויביך כי מזוני ועושר בא מדינים המותקים ולשון נמתק ולא נתבטל כי הדין הוא על שונאי ישראל. וזה פרשנו תערוך לפני שולחן נגד צוררי. וזה רדה בקרב אויביך: ובזמן אחר הרחבנו הדבר בזה:
פרי צדיק
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים וגו' מלכי ישראל ומלכי יהודה. ובד"ה (ב' לה) כ' ולא נעשה כפסח הזה מימי שמואל הנביא וגו' וגם כן המכוון לכלול כל ימי השופטים, כי בימי שמואל היו כל ישראל אגודה אחת לעשות רצון השי"ת בלב שלם כמש"נ (שמואל א ז׳:ב׳-ג׳) וינהו כל בית ישראל אחרי ה' ושמואל סיבב בכל ישראל להחזירם למוטב ועכ"ז לא נעשה כפסח הזה, וגם בזמן מלכי ישראל ויהודא שנכלל בזה גם ימי דוד ושלמה שהיו יהודא וישראל כאחד כחול אשר על שפת הים ועכ"ז לא נעשה כפסח הזה, והנה ביהושע מפורש שעשו פסח בגלגל כל ישראל ביחד והי' לכתוב שגם בימי יהושע לא נעשה כפסח הזה, ורש"י פ' (בד"ה) שהרבותא הי' שהמלך והשרים התנדבו קרבנות מרובים להעם מה שלא היה כזאת גם בימי דוד ושלמה ומסתמא גם בימי יהושע לא היה מתנדבים כל כך, עוד מפורש בפסוק שעשו פסח השבים מגולה בימי עזרה, בודאי יש מכוון במקומות הללו שנכתב בהם הקרבת הפסח, ובפשוט נראה מפני שהיה אז דבר חדש ובא בהתעוררות גדול כמפורש בפסח גלגל וכל העם הילידים במדבר וגו' לא מלו, ובגמרא (יבמות עב.) מפני שלא היה נשבה להם רוח צפונית, שהיו כנזיפים מפני חטא המרגלים ואל יכלו לעשות הפסח, עד שבאו לגלגל ויהושע מל אותם, וכאשר זכו לזה בודאי היה בהתעוררת והתחדשות גדול בלב כל נפש, וכמ"כ בימי עזרה שגרם החטא להחריב הבית וזה שבעים שנה שהשתוקקו לקיים מצות הקרבת הפסח ולא היה ביכולתם לקיים היה גם כן בהתעוררות והתחדשות, ובימי יאשיה הגם שהיה להם מקדש רק מפני שהיו רשעים בימי מנשה ואמון ולא שמו על לבם עד בי"ח למלכות יאשי' שמצא חלקי' את הס"ת, ובכל הזמנים הללו היה נעשה הפסח בכוונה רצויה מאד לכן נרשם המעשה מפורש בתורה, מפני שכל דבר הנכתב בתנ"כ אפילו מאדם פרטי הוא ללמוד ממנו מוסר השכל לדורות עד עולמי עד, כענין ששמעתי מרה"ק זצלה"ה עמ"ש (ברכות ו.) שנים שיושבים ועוסקים בתורה מכתוב מילייהו בספר זכרון שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכון לפניו דהיינו שאם אדם אחד מגלה לחברו איזה ד"ת בכוונה רצויה על ידי זה נתפשט הדבר להיות נחקק בכלל נפשות ישראל שהם נקראים ספר זכרון, כי כל נפש ישראל יש לו אחיזה ושורש באיזה אות מד"ת וכלם ביחד הם ספר זכרון, ומה גם כשנכתב המעשה בתנ"כ או בדרחז"ל בודאי יוצא מזה לימוד להיות נחקק בנפשות ישראל לעולמי עד, וזהו גם כן מ"ש (ויקרא רבה פל"ד) אלו היה ראובן יודע שהכ' יכתוב עליו וישמע ראובן וגו' בכתיפו היה מוליכו, אלו היה בועז יודע וכו' והיינו שלא הרגישו אז בנפשם שמעשיהם בכוונה רצויה כ"כ עד שיהיה נרשם מזה לדורות עולם ועל רמז זה אמרו (שם ומ"ר רות פ"ה) לשעבר אדם עשה מצוה הנביא כתבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כתבה אלי' ומשיח והקב"ה חותם על ידיהם, והיינו גם כן לכוונה זו שנעשה מזה חקיקה בלב נפשות ישראל, וזהו ענין מקומות הללו שנזכרו בכתובים שנעשה הפסח מפני שהיה אז בהתלהבות והתחדשות גדול עד שנכתבו מעשיהם ויופיע הארת ההתחדשות וההתעוררות הזאת לנפשות ישראל לדורות עולם:
אגרא דכלה
וירבו הימים ותמת בת שוע וכו' (בראשית לח יב). הנה לא נדע מה משמיענו בתיבת וירבו הימים. והנראה דהנה בשמואל נאמר (שמואל א' ז ב) וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, הנה נדע ריבוי ימים הם עשרים שנה. והנה נודע סוד המלכות ויוסף סוד הברית קדש, ויוסף בן י"ז שנה היה כשנמכר, ובהגיע יוסף לזמן בן עשרים, אז התנוצץ אורו בגבהי מרומים להשפיע למלכות שמים להוליד נשמות המלוכה. ומכאן יצא לך רמז לדברי חז"ל (קידושין כ"ט ע"ב) עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה וכו', והנה "עשרים בגימטריא "כתר, להורות על "כתר "ומלכות, ונתהפך כחומר חותם "אין "אני, והמ"י: